זה מה שאמרה לכאורה, כמובן, חוקרת משטרה למתלוננת בתיק האונס. אין לי מושג איך מדברת אישה שנאנסה, אני בטוח שגם לחוקרת אין. עשרות שנים של ניסיון לא יעזרו ולא ייסעו להבנת נפש של אדם. כל אחד/ת מגיב/ה אחרת לאירועים טראומטיים בחייו. לא מתפקידה של המשטרה לחלק ציונים. תפקידה של המשטרה הוא לחקור. זאת התזכורת הכואבת.
זאת גם תזכורת כואבת לדרך שבה המשטרה בוחרת לטפל בתלונות. החשוד אומנם נעצר לאחר הגשת התלונה, והובא לבית המשפט לדיון עם הבקשה להארכת המעצר. בית המשפט בחר לשחרר את החשוד בתנאי הרחקה. נציג המשטרה בדיון ביקש לעכב ביצוע של ההחלטה על מנת לבחון את הגשת הערר לבית המשפט המחוזי. בשביל מה? אגלה לכם סוד: כדי לא לעשות כלום. השיקולים להגשת הערר הם האם החלטת בית המשפט השלום היא נכונה ובמקרה הזה האם השחרור יכול להביא פגיעה בראיות שטרם נאספו. ובמקרה הזה אנחנו יודעים שהיו ראיות שלא נאספו.
הדרך לחשיפת הפרוטקולים וחשיפת שמו של החשוד היתה עקלקלה לא פחות. המתלוננת לא היתה מיוצגת כאשר החשוד נעצר. המשטרה, מסיבות שלה, לא העבירה לה את פרוטוקול של הדיון המדובר. דיון, שהסתבר בדיועבד כי ניתן בו צו איסור פרסום על שמו של החשוד. בלי תאריך תפוגה, בלי שמישהו יכול לערער על החלטה כי גם ההחלטה ניתנה בדלתיים סגורות.
רק לאחר שהגשנו בקשה לקבלת הפרוטוקולים וניתנה החלטה למסירת הפרוטקולים של הדיון, יכולנו לתקוף את צו איסור הפרסום. בהחלטה קבע בית המשפט בין היתר, כי הוא מתיר את פרסום שמו של החשוד.
אם האמירה של חוקרת המשטרה לא הספיקה, אז את ההודעה על אובדן בדיקה שהיתה יכולה לשפוך אור על מה שהתרחש בליל האירוע המתלוננת קיבלה בתדהמה. לא זו בלבד שבמקרה הזה המשטרה בחרה צד, הכל לכאורה, כמובן, המערכות האחרות, במקרה הזה - בית החולים פועל בצורה לא אחראית והתגובה של בית החולים כי "הנוהלים חודדו" מבישה ומתנערת.
Comments