על הדוכן. (על חקירה נגדית של עורך דין פלילי וטכנולוגיה)

הכותרת הזאת לכדה את עיניי בעיצומו של החג.  למתעצלים  אסביר – המסר המרכזי שדינם של עורכי הדין בעידן הטכנולוגי להיעלם. לפחות לאלה שעוסקים במתן שירותים טכניים- ניסוח של חוזה סטנדרטי או בדיקת זכויות לפני קניית הדירה. אבל הדוגמה הבאה ממחישה אולי יותר מכל שעורכי הדין נחוצים, והטכנולוגיה לא תמיד תשובה מתאימה.

לכתבה הזאת ובלי שום קשר אליה, קדם ויכוח ציבורי ער על הדרך שבה נחקרה המתלוננת בתיק אונס אכזרי בבית המשפט. תחקיר על החקירה בבית המשפט המחוזי נמצא כאן.

אבהיר כמה דברים מראש:

1. הפוסט הזה איננו מיועד לאנשים מתחת לגיל 18.

2. חוסר ידע איננו בורות.

3. אני סנגור ונקודת הראיה שלי היא של ההגנה.

נתחיל מהחוק. כן, אותה התנהגות שאסורה.

סעיף 345 לחוק העונשין  התשל"ז 1977:

345. (א)  הבועל אשה –

(1)   שלא בהסכמתה החופשית;

.…………

הרי הוא אונס ודינו – מאסר שש עשרה שנים.

    ………….

(ג)   בסימן זה –

"בועל" – המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה;

השמטתי את הדברים הפחות רלוונטיים של הסעיף לצורך הדיון.

המסקנה היחידה  שעולה מקריאת הסעיף , הברורה לכל בר דעת צריכה להיות : אם לא "בעל" אז לא אנס. אחזור על זה – אם לא עשה את מה שהחוק אוסר לא מגיע לו לשבת בכלא 16 שנים (אגב הרבה יותר במקרה הזה, אבל לא ניכנס לדיון הזה כרגע)

ועכשיו נחזור לסנגור. אחזור על אותה קלישאה, אותה סיסמה, אותו פזמון –  מי שלקח על עצמו לייצג נאשם בעבירה פלילית חייב/מחויב/ אוי ואבוי לו אם לא/מצופה ממנו (תבחרו את הרצוי) שיעשה הכל כדי להביא את תוצאה משפטית הכי טובה ללקוח שלו. וכמו שכולכם יודעים במשפט הפלילי מספיק שהנאשם יטיל ספק סביר – ספק שהאיש לא עשה את מה שכתוב למעלה – כן ספק שהוא לא בעל. ואם השופטים ישתכנעו שקיים ספק כזה השופטים יזכו את הנאשם. וכך זה צריך להיות.  אחרת מספיק אחד שלא עשה ויישב בכלא כדי שכולנו נמרוט שערות ראשנו ונגיד  : איך יכולנו? לצערי  הרב, האנושות לא המציאה שיטה לבירור האמת טובה יותר מחקירה, מההתרשמות של האחר (שופטים בשיטה שלנו , חבר המושבעים בשיטה האמריקאית) ומהתמודדות עם השאלות הקשות.

לאלה שרוצים להתעמק במה נאמר באותו הדיון  ודעה נוספת של עו"ד יאיר רגב  מוזמנים לעיין  כאן.

ואל תטעו – אני מבין ללבה של המתלוננת.

#חקירהנגדית #עורךדין