top of page

בין מניקור לתיק פלילי

 לא טעיתי. השאלה המקורית שנשאלתי במהלך הפעילות מטעם הסנגוריה הציבורית בבית ספר היא "האם מותר לי לשאת פצירה?".

מאחר ובדקדקנות עסיקנן, נשאלת השאלה האם כל נער/חייל/בעל/זמר צריך עורך דין פלילי צמוד?

בלי לפגוע בפרנסתי ופרנסת חבריי למקצוע, התשובה היא – לא. מספיק שכל – שכל ישר, הגיון פשוט.  אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ולצערי ככל שהמדינה מחליטה על הכרזת מלחמה על נושא מסוים, שחור בעיניה של המדינה, ויש רק שני צבעים. הגוונים הם נחלת "חלשים", "מתחכמים", "ומתפלספים".

אני לא מכיר את הסטטיסטיקה העדכנית של כתב האישום שהוגשו בנושא החזקת סכינים, אבל אני בטוח שבשנים האחרונות יש עליה של אלפי אחוזים בכתבי אישום כאלה.

כשאדם מחזיק מצ'טה על גופו כשהוא הולך לשתות בירה לכולם ברור שזה לא בסדר. גם האלה שנוסעים לפיקניק צריכים לחתוך גבינה ולא עם הידיים. רוב הסיכויים שהראשון יורשע בבית המשפט והשני יזוכה. אבל רגע, מה עם חקירה/מעצר/דיונים בבית המשפט/עלות של עורך דין/משכרות של שופט? כל האלה יתבזבזו במקרה הלא ברור, האפור, שבו יכול להיות שהנאשם נסע לפקניק, אבל ברגע האחרון שינה את התוכניות, או שחלילה נזקק לסכין, כדי לתקן את הרכב. נכון, אם יגיד את זה במשטרה, והמשטרה תשתכנע, לא יוגש כתב האישום. אבל מה אם לא תשתכנע? או שאם חלילה, יש לו ,לאזרח ,עבר פלילי?

הייתי מציע להרים את הרגל מדוושת הגז של כתבי אישום, או לפחות בסיבובים ללחוץ על הבלמים…

4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

על הקלות הבלתי נסבלת של ההודאה

השבוע יותר מדי פעמים שומעים על הודאות. אולי שבוע שכזה. כולם רוצים לספר על הדברים שבלב. הבעיה היא לא כשמספרים על מה שעשו, אלא על הדברים שלא עשו. מוסד ההודאה הוא מורכב : יש בו אלמנטים של אמונה, חרטה, ער

bottom of page