אח….כואב אתמול כשהמסילה של מכשיר הריצה השמיעה קולות של תחינה לדיאטה דחופה, ראיתי את הסרט המטומטם הזה, שגולת הכותרת שלו היתה: לא משנה מה אתה רוצה לחשוב , העולם מתחלק לטובים ורעים לשחור ולבן. הרי ברור לכל אחד מאיתנו שלהרביץ לשוטרי ישראל זה דבר רע.רוב המכריע של חבריי הם שוטרים, לשעבר או בהווה. אבל במהלך הצפיה בסצנה, גם אם אתה רוצה להזדהות עם שוטרי משטרת ישראל, אתה ממש לא יכול. גם אם פעם היית לבוש כמוהם. התת תרבות המודרנית עושה איתך חסד: תבחר צד, ותהיה מאושר. אפרופו – הקצינה עם החולצה הפתוחה אינה שומרת על כללי ליבוש של משטרת ישראל.
רכבתי באופניים. רכיבת קללות, אני קורא לזה. למה? כי כל הדרך אתה מקלל. את העצלנות שלך, את זה שנתת לעצמך 7 חודשים לא לעשות כלום, וכי הרשית לעצמך כל מיני דברים, במקום לדבוק במטרה. חוץ מזה היה לי את מי לקלל, לאף אחד מאתנו לא חסר, תסמכו עליי. אבל כמו שרשמתי למעלה: התת תרבות המודרנית עושה איתך חסד תבחר צד ותהיה מאושר. וכשאתה בוחר צד, הדיכוטומיה של שחור/לבן הופכת להיות המציאות. אתה מקלל את הצד השני , הרע, המרושע, החסר לב/מצפון (תבחר את השם התואר המתאים)
עכשיו קצת לדברים רציניים:
בגלל התרבות המודרנית נורא קל לנו לקחת צד. נורא קל לנו להאשים. אני לא קרימונולוג, ולעולם לא אהיה, אבל ההיבט של התגמול בענישה פלילית לעתים לא רק מגן על החברה מפני הסכנה שנשקפת מאדם מסוים, אלא הופכת את החברה לאוסף של אנשים שלהיפגש איתם אתה ממש לא רוצה. תגובה הכי נפוצה לכל מיני כתבות על אלף ואחד הרשעות בכל נושא היא "שיירקב עד סוף חייו בכלא". היצר של נקמה פשוטה לא זר לאף אחד. אבל האם הקלות שבה חרצנו את דינם של אין ספור אנשים, וכן אפילו האנס שמחליף גרסאות לצורך ערעור בעליון ביניהם , לא יגרום לנו להתאכזר לעצמנו כשנעשה טעות? גם אם הטעות היא לא תהיה עבירה פלילית, אלא טעות אנושית. מישהו פעם ציטט לי שיר של אייל גולן : "לטעות זו חולשה אנושית ולמחול מעלה אלוהית… " המצחיק הוא שהאדם שציטט את השיר הרבה יותא אנושי מאשר אלוהי…אבל אנשים אנחנו, כבר אמרנו….
ביקרתי בכלא באר שבע השבוע. אחרי שיצאתי מהביקור נזכרתי בברוקס מסרט "חומות של תקווה". קל, כן קל לא לחשוב על האלה שנמצאים שם, ולחיות את החיים שלנו. אבל הם שם. מתבשלים בסיר של לחץ, אוכלים את עצמם, ולבסוף משאירים אותנו עם מה שאנחנו.לטוב או לרע.