אתחיל בסיפור. והוא לא דמיוני. אומנם בלי שמות, וחלה עליו התיישנות, אבל אמת לאמיתה כל מילה.
בעוונותיי כאשר הייתי חוקר חדש, שרק התגייס למשטרה הוזעקתי ביום שישי על ידיי מפקדיי לטפל בתיק סמים . מוטיבציה היתה עד השמיים, אז באתי בשמחה, למרות יום שישי ו"את יודעת…" . כשהגעתי למשרד שוחחתי עם 5 שוטרים שעצרו שני אנשים – המוכר והקונה, קיבלתי מהם מוצג – סם כלשהו בכמות לשימוש עצמי ודוחות הפעולה. בדוחות היה מצוין כי המוכר נראה מקבל כסף מהקונה ומעביר תמורתו דבר מה. כל זה במרחק ראיה. לאחר המעשה בוצע המעצר. תיק פשוט – עסקה אחת של סחר, שני נרקומנים. השעה היתה שעת צהריים מוקדמת והיה צורך מיידי בהבאתם של השניים לחקירה לצורך הארכת המעצר.
רצנו לבית המשפט. השופט, שלא אציין את שמו, איש נעים הליכות וענייני מאוד נראה נינוח כהרגלו, אך ניכר כי השבת בפתח ומבקש הוא להגיע לעיקר כמה שיותר מהר. לכן הגשתי את הבקשה להארכת המעצר של השניים והסברתי כי טרם נערכה חקירה פורמלית, שכן השבת בפתח. מי שרוצה לדקדק בעניין הזה בפרטים מופנה לסעיף 29 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, הקובע, בין היתר כי מי שנעצר יותר מ-4 שעות לפני כניסת השבת וצריכים להביא אותו בפני שופט בשבת, אחרי סיום 24 שעות המעצר צריך להביאו בבית משפט ביום שישי. השופט ענייני כמו תמיד פנה לסנגור ושאל מה עמדתו לגבי הארכת המעצר. ואז קם סנגור ואומר שהוא מבקש לדבר עם בית המשפט כאשר רק העצור הקונה נמצא באולם. השופט שלא כהרגלו נענה לבקשתו. ואז הצהיר הסנגור, כי מי ששלח את מרשו "הקונה" לקנות סמים היה שוטר בשם משה/חיים/ויקטור. לשאלת כב' השופט מי זה העלם הזה, פתאום קם אחד המלווים שעצרו את החשודים ואומר : "זה אני". האמת… התקשיתי לסגור את הפה…. ביקשתי מהשופט זמן להתיעצות וחזרתי למשרד.
התבררה תמונה לא נעימה. "הקונה" אכן קנה. אבל קנה הרבה לפני שפגש את השוטרים…ולאחר שפגש, מצאו עליו סמים. לא נעים. לשאלת השוטר חיים/משה/ויקטור השיב כי קנה מפלוני ואלמוני במקום מסוים. לשם נסעו בצוותא, עצרו את ה"מוכר" ורשמו כי ראו את המכירה/קניה.המלצתי בחמימות לשוטר עם שלושה שמות לבדוק האם זקוק לטיפול תרופתי….העצורים שוחררו בהנחיית קצין החקירות, שאגב, לא היסס לרגע והחומר הועבר ביום א' למח"ש…
ועכשיו למניעים. לכל האלה שישר יקפצו ויגידו "כל השוטרים עבריינים" – תירגעו, הם לא. לכל האלה שיגידו השוטר הזה הוא יוצר דופן, אני אשיב באותה תשובה. אבל שורש הבעיה הוא לא השוטר. ואפילו לא חבורת החכמולוגים שקיבלו אותו למשטרה… הבעיה היא ששוטר הזה (יותר נכון החמישה האלה) רצו להביא "תפיסה" בכל מחיר…גם במחיר של בידוי ראיות. ומי לא חטף בסיפור הזה? אותו האחד שדרש תפיסה, אבל לא לימד, לא הסביר, לא הנחה ולא הקפיד ששוטרים שלו לא יעשו שטויות.
אגב …מחר השוטר הזה יכול לעצור אותך על שימוש בפלאפון בזמן הנהיגה (וכן אני יודע שאין יותר מכסת הדוחות ) או על כך שאתה בטעות דרוש חקירה, או כל שטות אחרת. בואו נקווה שהשופט לא ימהר לארוחת יום שישי באותו שבוע….