הימים הם ימים של ההתמחות בתביעה משטרתית ועסקינן במתמחה מתלהב שקיבל פעם ראשונה על עצמו לנהל הוכחות בתיק של התרפצות לרכב. בעודי מכין את התיק שמתי לב לזה שהנאשם היה שיכור כלוט כששני גיבורים מהמשטרה שמו עליו אזיקים (והפעם לא בצחוק, מי שמכיר את שכרון חושים של חשוד שיכור יודע שגם "אלף השוטרים לא יצליחו לעצור אותי"…ואיפה שתה הבחור? בחברת עלמת חן עלומת שם, אי שם בפאב בירושלים. ביום הדיון התייצב הנאשם בליווי בחורה צעירה, לא אותה אחת שחלקה עמו טיפה מרה בלילה בו נעצר על ידי המשטרה, אלא אישה אחרת. התברר גם שהיא אשתו החוקית. במהלך החקירה הנגדית לשאלתי היכן הנאשם היה באותו לילה הלה החל להזיע ולעקם את פיו לכיווני, ואמר לי בלחש : "תשאל אותי מה שאתה רוצה, אני אודה בהכל , רק אל תשאל עם מי הייתי…" האמת בהתחלה לא הבנתי, אבל כשסוף-סוף נפל לי האסימון, ביקשתי מהשופטת לעצור את החקירה הנגדית שלי, וביקשתי בצעד חריג להכריז על הדיון כדיון בדלתיים סגורות (אגב ללא שום סיבה חוקית) . הסנגור שהיה מאוד "קשוב" לרחשי לבו של הלקוח קפץ פתאום ממקומו ושאל מדוע שהדיון יהיה בדלתיים סגורות.ייאמר לזכותה של השופטת, כי הוציאה את כולם מהאולם ושאלה לפשר מעשיי. כשאני והנאשם הסברנו לה שעוד שאלה אחת שלי על אליבי שלו והבחור ירקוד על מדרגות הרבנות, התחילה לצחוק אבל איפשרה לנהל את הדיון בדלתיים סגורות. האמת – הצילה את נישואיו, אבל הרשיעה בפריצה לרכב. תגידו שאפשר להשוות בין עבודות שירות לבין העונש בבית. אגב האישה נראתה קשוחה מאוד.ככה שבמקרה הזה אני לא יודע מה יותר עדיף…
ועכשיו לדברים קצת יותר רציניים: קטונתי מלהבין את הפסיכולוגיה של שקר. לעתים אני חושב ששקר משמש אותנו בחוסר יכולת שלנו להתמודד עם המציאות ולשנות אותה. היינו רוצים שהשקר שלנו יפוך למציאות , אבל מגבלות הכוח האנושי, אתם יודעים… אתן דוגמא: "אני לא לקחתי את הסוכריה, היא פשוט נחתה לי ביד…" וזה בגיל 4!!
אבל העניינים מסתבכים כאשר אנחנו מתבגרים. כבר לא מדובר ב"נחיתה" ביד של חפץ בעל גוון ורוד , עתיר קלוריות, אלא במצאיות, קרובה למדי למציאות הקיימת, אחרת מי יאמין… למשל "הנאשם לא קיים יחסי המין, אבל ייתכן ולנאשם היה רומן עם המתלוננת…" ולצורך העניין לא מדובר בנאשם ספציפי…
העבודה כחוקר לימדה אותי כמה תובנות בקשר לשקר:
א. האמת מורכבת מהרבה מאוד פרטים, בעוד שהשקר דל. החיים הם צבועניים, מלאי ריחות, נופים וגוונים. לצערנו או לשמחתנו (בחרו אתם) הגם שהיינו רוצים לעקל את הכל, איננו יכולים. התוצאה עגומה מאוד. איפה הצבע, הרגשות והעושר הפנימי של העד שמגמגם על דוכן העדים כאשר הוא משקר?
ב. משום מה, אין אחד שרואה בשקר מעשה מוסרי – גם אחרון הסציופטים רואה בשקר משהו פסול. זה מדהים. אני לא יודע אם זה הצופן הגנטי, אבל רע לנו כשאנחנו משקרים. עד לרמה של לחץ הדם. את הפוליגרף כבר הזכרתי?
ג. האמת המוחלטת קיימת רק בדמיון.
המשפט האחרון הוא תולדה של הבנה שלכל עובדה ניתן לתת מליון וחצי פרשנויות. לכן כנראה כאשר מדובר בשקר, מדובר בצורך פנימי לחלוטין, שמשרת אותנו בהתמודדות עם המצאיות… גם כאשר אנחנו משקרים לעצמנו….