העונש
המושג של "העונש שצריך להטיל על הנאשם" הוא מושג תלוי השקפה. ההשקפה החברתית , המשפטית, ובעיקר תלויה בנקודת המבט. לכן המנעד של העונש הוא סקלה שאין לה התחלה וסוף, ובתוכה אנחנו – החברה, עם המוסר שלה, הלאום, הדת, הזהות ומה לא.
נעמה יששכר
נעמה יששכר ( (צילום: AFP, GettyImages)
הדוגמא שאולי תמחיש את העניין היא השוואה בין מקרים קיצוניים. מגיע לו או לא מגיע לו? כל אחד שקורא את הפוסט הזה בשפה העברית יסכים עם הקביעה כי העונש שהוטל על נעמה יששכר הוא עונש לא ראוי – 7 שנות מאסר על החזקת סמים מהסוג הזה ובכמות כזאת הוא עונש שלא מתקבל על הדעת במושגי ענישה שלנו, ואין לו אח ורע בפסיקה ישראלית. אין ספק, שכל אחד במדינה מייחל לרגע חזרתה של נעמה לביתה. כלי התקשורת גדושים בפרסומים על החנינה האפשרית של נעמה על ידי נשיא רוסיה פוטין, והדבר מראה מה אנחנו חושבים על העונש הזה. יחד עם זאת, לא מצאתי הרבה תומכים בדעה שחזקת החפות היתה עומדת לה גם לפי הסטנדרטים שלנו.
פרשת האונס בקפריסין.
הצעירה הבריטית מפרשת האונס בקפריסין (צילום AP)
מצד שני, ניצבת לה נאשמת אחרת , הבחורה האלמונית מאנגליה, מפרשת המין בקפריסין. אף היא בחורה צעירה, שהפלילה , לשיטתנו, את מספר בחורים ישראלים באונס קבוצתי, אונס שלא היה. גם במקרה הזה לא מצאתי הרבה תומכים נלהבים בחפותם של הבחורה, ועל אף המשלחת של ארגוני נשים ששמו את פעמיהם להפגנת התמיכה בקפריסין, לא מצאתי כי מישהו בארץ הזדעק לנוכח העונש החמור שהוטל על ידי בית המשפט הקפריסאי שהצעירה ריצתה למעשה – עונש של חודש מאסר בפועל. את ההחלטה להטיל מאסר על תנאי כשהאדם נמצא במעצר בית ניתן לסכם בכך שגם בית המשפט הקפריסאי לא חשב כי מגיע לה יותר. אבל אנחנו בשלנו : היא העלילה – מגיע לה לשבת והרבה. החדשות לקורא שורות אלה הן שגם במקרה הזה אין לעונש שהוטל למעשה -חודש מאסר בפועל- (הזמן שהצעירה היתה במעצר) אח ורע גם בשיטתנו בגין עבירה של מסירת ידיעה כוזבת שלמעט מקרים מאוד חריגים .
כשבוחנים את שני המקרים מבינים "שהעונש הראוי שיש להטיל על הנאשם" איננו אלא שילוב של נסיבות: תרבותיות, אישיות ותלוי מאוד בנקודת המבט. אין בזה פסול לכשעצמו. אנחנו ידועים בכל העולם כמדינה שדואגת לאזרחיה. ודי בלהזכיר את פרשת גלעד שליט, כדי לדעת שזה נכון. וכך גם צריך להיות.
אבל אל תטעו – יש "עונש" , לגבי ה"ראוי" – אני בספק.