86400 שניות יש ב-מעצר ל 24 שעות. תסכימו איתי שזה הרבה. ועכשיו תכפילו את הזמן הזה במכפלות של ריח חריף של ליזול, מיטה מבטון, רעש של דלתות, חיוכים, לרוב לא אינטלגנטיים,של אנשי שב"ס, העדר תקשורת עם העולם החיצון, רופא מתוסכל, שרק שבץ מוחי מבחינתו מצריך טיפול, וכל זה בלי פיסת שמיים. קיבלתם גהנום בעודכם חיים. אבל מילא חטאתם, או לפחות שמישהו יגיד שחטאתם.
למשטרה יש סמכות להעביר אתכם מסע בזמן. לאי שם בשנות ה-30, אולי אפילו במאה הקודמת, או לפני כן. למשטרה יש זכות לעשות את זה. זה החוק. זה נקרא מעצר ל-24 שעות לצורכי חקירה. לפני שמביאים בפני שופט. לפני שמישהו יסתכל בחומר של המשטרה ויגיד האם יש בדל של ראיה, אותו "חשד סביר" שבגללו עצרו אתכם. אבל מה קורה אם אין? מה קורה אם טעו? מישהו יחזיר לכם את היממה הנוראית הזאת? צר לי לאכזב אתכם.
המעצר המדובר הוא סמכות בלעדית של המשטרה. מי שמחליט עליו הוא קצין משטרה זוטר, קצין חקירות בדרך כלל. החלטתו אמורה להיות נקיה משיקולים זרים, הוא אמור להיות מעין "שופט" ואפילו לשמוע טענות של עצור, אם יש כאלה. רגע, הוא לא שוטר? הוא לא זה שאמור להשיג את הראיות?
אני לא מפקפק ביושרם של כל קציני חקירות, אפילו לא ביושרם של רובם המכריע. ואני לא מדבר על המיעוט הקטן, שעוצר כדי לעצור. אני מדבר על רוב האנשים שאותם אני מכיר. הם אינטלגנטיים, חכמים, בעלי משפחות. הם אפילו לפעמים עורכי דין. אבל הם אדישים. והאדישות הזאת גרועה יותר מהרבה דברים.
ועכשיו תרשו לי לחדש לכם: יש הרבה מעצרי שווא. אלה, הנעצרים בלילה בהינף יד של אלה שחזקת החפות מהם והלאה, שרואים את עצמם כ"אנשי שטח" ואת החוקרים כ"טפלונים", "נאונים" ו"חננות". אלה שראיות בשבילם הם פרק בשיעור משעמם במרכז ללימודי משטרה. ואז בבוקר צריך לשחרר את העצורים. בערבויות שונות ומשונות ובלעדיהן. וגם בלי שמישהו יקבע שחטאו.
ומה עם 86400 שניות של החיים ללא אור? לא נורא.