לרשותן של הרשיות החוקרות קיים "סל כלים" העומד לרשותם כדי לבצע חקירה שכמו שציינתי בפוסט הקודם נועד למטרה אחת בלבד – לאסוף ראיות. סל הכלים האלה כולל בתוכו, בין היתר מעצר ועיכוב
"עיכוב" – הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית, הכל כאמור בפרק זה. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 במלים פשוטות – ללא אזיקים, עד ל-20 דקות לא כולל חיפוש (פרט למקרים מסוימים, כמו חשד להחזקת סמים, פח"ע) . זמן העיכוב לא כולל חקירה, (על זה אני אדבר בהמשך) ואם מתקיימים תנאים מסוימים בחוק. בערך זה נראה ככה רק ללא חיפוש,המעוכב מובא לתחנת משטרה ונחקר שם על ידי החוקר. חוקר אמור לעמת את החשוד עם החשד לביצוע העבירה, להציג ראיות ולקבל את תגובתו של החשוד בביצוע העבירה. לאחר הצגת הראיות חייבת המשטרה להודיע לחשוד על זכות היוועצות בעו"ד, ולקבל את תגובתו. כן , אני יודע….אבל לאי מתן להיוועץ בעו"ד יש השלכות בהליך המשפטי. כאן המקום להעיר , שאם החשוד נמצא באמצע הליך חקירתי, יש אפשרות לקצין משטרה בדרגת רב פקד לדחות את הפגישה עם עו"ד. אבל למה שמישהו יוותר על הזכות לדבר עם עורך דין שלו? לאחר החקירה יש שתי אפשרויות : 1. שחרור בתנאים או ללא תנאים.
2. מעצר ל-24 שעות. על השחרור בתנאים אני אדבר במקום אחר, כאן אנחנו מדברים על המעצר. סמכות המעצר מעוגנת באותו החוק: בסעיף 23 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-. 1996 מי שמעוניין יראה את כל התנאים שהחוק דורש לפני שהשוטר מפעיל את סמכות המעצר.חשוב לציין בהקשר הזה כמה דברים: 1. לא ניתן לעצור בעבירות קלות (חטאים למיניהם), אלא רק לעכב. 2. ניתן לעצור גם בעבירות האלה אם השוטר ביקש לעכב והחשוד סירב. עכשיו בחזרה לחדרים אפלים (הם לא באמת אפלים, אבל זה תלוי בתקציב השיפוץ): החשוד נחקר, והוחלט על מעצרו: קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה חייב לראיין אותו. הראיון ע"פ החוק אמור להיות ברגע שהחשוד הובא לתחנה עם האזיקים (במידה ונעצר), אבל בפועל זה נעשה לאחר החקירה.הראיון הזה אמור להיות לפני ההחלטה על המעצר ל-24 שעות. לכן במהלך הראיון יש אפשרות לעו"ד לשכנע לא לעצור את החשוד, בגלל הנסיבות או כל דבר אחר. אני אעיר הערה אישית: הרוב המוחלט של שוטרי משטרת ישראל פועלים לפי החוק, או לפחות מאמינים שהם עושים כך. מניסיון. המקרים בהם השוטרים עוברים על החוק אינם רבים. יחד עם זאת כל מקרה של הפעלת הכוח שלא בסמכות (למשל בעיכוב ולא במעצר) צריך להדליק נורה אדומה. בהקשר הזה מעניינת הכתבה על המחקר שהתפרסם.