על היסיפור הזה באוטובוס באשדוד כולם שמעו. גם אני נמנה עם אלה שחושבים שהמשקל הסגולי של התבונה הנשית צריך להיות מפוזר בצורה אחידה לאורך האוטובוס, ולא מרוכז מאחורה או מקדימה. אבל מה שצרם לי זה גל לא קטן, מין צונאמי כזה שהמקרה הזה הביא איתו למדינתנו הקטנטונת. תרשו לי לכנות את הצונאמי הזה בשם "טניה" כמיטב המסורת של כינוי צונאמי, לצד "אירנה" וכד'
הבעיה בצונאמי, כמו בעצם בכל אסון טבע היא ההיערכות, או ההכנות, יותר נכון. וכמה מעניין, שכולם "הוכו בתדהמה" כש"טניה" הגיעה.
אז זהו, שלא צריך להעמיד פני נדהמים, או אם כבר מעמידים את פני הנדהמים, לא מזיק להחטיף מבט במראה, האם העמדת הפנים היא אמיתית, או שככה-ככה..
אני לא פוליטיקאי, סביר להניח שגם לא אהיה.לכן לשיקולים של האלה הנאלצים להתפשר לא אכנס. אחרת כנראה לא ישרדו. אבל במשך שנים בהם שירתתי כקצין חקירות בירושלים ובבית שמש לא הבנתי מדוע הגוף, שלא אמור להתפשר, אלא לאכוף את החוק בצורה הכי פשוטה מתפשר. יותר מכון, הקצינים, שכנראה שכחו לעת עתה שתפקידם אינו להבחר בפריימריז אלא לאכוף את החוק מתפשרים. הייתי עד, בעל כורחי למן משחק טאקטי כזה: אתם תתפרעו, אנחנו נעצור את המתפרעים הקשים, אתם תלחצו, אנחנו נשב איתכם ננהל מו"מ, נרחיק את המתפרעים הקשים, ואז אתם תרגעו. עבד יופי. הם התפרעו, אנחנו עצרנו, בבוקר הם באו להידבר עם מאן דהוא בעל דרגות בכירות. והעצור היה עף החוצה. וככה זה התנהל שנים. מעניין שמאן דהוא הרגיש שריף גדול בעיירה קטנה. רגע, אתם עדיין מתפלאים מאיפה בא צונאמי "טניה"?למען ההגינות, זכיתי לראות גם קצינים אחרים: שנלחמו מלחמת חורמה נגד המתפרעים, ביצעו מעצרים ולא ויתרו. הבעיה שלא זכיתי לראות אותם מתקדמים לשום מקום…
ועכשיו לפינה אישית:
רוה"מ – טוב, נו מה ציפיתם….
המפכ"ל – לא נותר לי, אלא לשמוח על אמירתך נגד אפליית הנשים. חזק וברוך. רק תזכיר לי – לא ישבת בספ"כ של משטרת ישראל באירועי "האם המרעיבה" בירושלים," חניון כרטא", "ובתי וורשה" בירושלים. טוב, כנראה שטעיתי, סליחה.
איציק וולף הכותב ב- NEWS1 – למה סתם, לא יפה." …נוסעת שהתבקשה בידי שוטר לשבת בצד האחורי של האוטובוס. ". "הצונאמי" אומרת בעצמה : "כאשר השוטר הגיע, הוא החליף מספר מילים עם הנהג, דיבר ארוכות עם מארגן המחאה הספונטנית ואז עלה לאוטובוס כדי לשאול אותי אם אני מוכנה לכבד אותם ולעבור לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס. הוא חזר על השאלה פעמיים." תסכימו שיש הבדל…בין "עלה לשאול" ל"הנוסעת התבקשה".
אני – אני חי בירשלים, עיר בה האוכלוסיה החרדית מן הגדולות אם לא הגדולה בארץ. ולא, אין לי בעיה עם זה, אלא נהפוך הוא, אני חושב שזכיתי. הלב היהודי פועם כאן. אני אומר עוד דבר מפתיע – אני שמח שקורה מה שקורה. כי סוף-סוף יש ליבון אמיתי של הדברים, ולא התעלמות מוחלטת מצרכיה של אכלוסיה גדולה מאוד. וכן אני מדבר על חרדים. גם על הקיצוניים שביניהם. כמה שזה נשמע מפתיע לאלה החיים בתל-חו"ל. התעלמו מהם שנים. לא שמעו אותם. רק זרקו כסף.