כן, אני יודע , "כולם מעשנים". אז קודם כל לא כולם, ודבר שני זאת עדיין עבירה פלילית. הפעם אכתוב כמה דברים על מה צפוי לחשוד בעבירות סמים. ראשית כל , החוק שעוסק בעבירות סמים הנו פקודת סמים המסוכנים התשל"ג, 1973. כמו תמיד מי שרוצה לקרוא מוזמן. מאחר ולא מדובר במאמר מדעי, אלא בפוסט בבלוג, אנסה לתמצת את העיקר מה צפוי, לנאשם או חשוד על פי רוב:
לא צריך צו חיפוש, כדי לחפש סמים בבית, אלא חשד שבבית יש סמים. אסביר: מספיק שלשוטר יהיה חשד מבוסס על עובדות שבבית מחזיקים סמים הוא יכול להיכנס ולבצע חיפוש. גם אם השוטר חושב ש"רק מעשנים".
לא צריך לעצור כדי לבצע חיפוש על גוף: באופן כללי לא ניתן לבצע חיפוש על גוף ללא הסכמת האדם, למעט שני מצבים: חשד לפח"ע – פעילות חבבלנית עוינת, וחשד לסמים. בכל מצב שבו האזרח מסכים לביצוע החיפוש, ניתן לבצעו.
חקירה: על החקירה פרונטאלית אכתוב בפוסאט אחר, אבל כאן המקום להסביר כי מטרת החקירה המשטרתית בעבירות סמים זה להוכיח את הקשר (זיקה) של החשוד לסם. אץ זה ניתן להשיג, כאשר החשוד מודה בזה שהסם שלו, או באמצעות דוחות של השוטרים או אמצעים נוספים. אין, אני חוזר, אין למשטרה שום מטרה אחרת: לא לשבח את החשוד על זה שהוא רק "מעשן" ולא "מזריק" או כל דבר אחר.
.חוות דעת מומחה: אחד המרכיבים העיקריים (יסודות העבירה) בעבירת סמים היא חווד של מומחה שבדק את החומר שנתפס ואכן מדובר בסם מסוכן, על פי הגדרת החוק. למה אחד המרכיבים העיקריים? כי אם לא מדובר בסם, לא נעברה עבירה פלילית. ליתר דיוק, לא נעברה עבירה פלילית שבה אחד המרכיבים הוא סם, כי אין סם. לכל כלל יש יוצא מן הכלל, את זה כבר אמרנו. יש המקרים שבהם אדם חושב שמדובר בסם (למרות שזה לא סם) וניתן להאשים אותו ולהרשיע אותו בעבירת סמים, אבל המקרים האלה חריגים וקשורים לתחום הסחר בסמים.
מדיניות סגירת תיקי הסמים על ידי המשטרה: זה בהחלט נושא רגיש ומורכב. ככלל, ישנה הנחית ייועץ המשפטי לממשלה, כאן, שמבדילה בין בגירים לקטינים, בכל הקשור למדיניות סגירת התיקים של שימוש עצמי. אני אתייחס כאן למדיניות ולמה שקורה בפועל:
א. קטינים – ככלל, התיקים כנגד הקטינים ייסגרו, כאשר מתקיימים מספר תנאים והחשוב שביניהם הוא המלצה של שירות מבחן לנוער. שירות מבחן לנוער צריך להמליץ על סגירת התיק, לאחר שהקטין ביקר בשירות מבחן לנוער בצורה סדירה ועמד למבחן. ההמלצה של שמ"ן אמורה להתקבל תוך 3 חודשים מרגע הפניה של הקטין. מה קורה בפועל? בפועל התיקים כנגד הקטינים בגין שימוש עצמי נסגרים לפני שמגיעה ההחלטה, בגלל דוחק הזמן. הדבר אומנם מתשנה ממקום למקום, אבל העיקרון של מניעת בשמו של הקטין וניסיון "להוציא" אותו מהסמים נשמר. תיק כזה שנסגר לא יופיע ברישום פלילי של הקטין ולא ילווה אותו בגיוס וכד'. ב בגירים – המדיניות היא לא לפתוח בהליכים פליליים נגד הבגיר שנגדו נפתח תיק בגין שימוש עצמי. הדבר נכון כאשר מדובר בתיק ראשון, ואין לחשוד עבר פלילי ועוד מספר דברים. התיק אומנם יופיע ברישום פלילי של האזרח, אך יופיע כסגור. לפי ההנחיה בתיק השני אמור להיות מוגש כתב האישום. בפועל הדבר משתנה ממקום למקום, ביחידות משטרה בהן אין עומס גדול של תיקים מוגשים כתבי האישום גם כאשר מדובר בתיק ראשון, וביחידות משטרה בהן העומס גדול לא מגישים כתבי אישום גם בעבירה שניה ושלישית. אין להסיק מסקנות בדבר מעבר מקום מגורים 🙂 הענישה: לרוב, כאשר מדובר בעבירת סמים לשימוש עצמי הרף הענישתי המקובל בתיקים אלה הוא מאסר על תנאי וקנס. גם כאן הנסיבות מאוד חשובות ותורמות את חלקן גם לרמת העונש. ועכשיו לפינה של הדעות האישיות: הרבה דברים נאמרו/נכתבו על צורך בלגליזציה של סמים קלים. לפני הרבה שנים אחת מאושיות הקהילה המשפטית הירושלמית השיב לי לאחר ששאלתי אותו מדוע המערכת המשפטית עדיין נוקטת ביד קשה כלפי משתמשים בסמים קלים ככה: "כאשר אתה חוסם את הכניסה לבניין, ואתה מונע מאנשים שרוצים להתאבד לעלות גם על הגג וגם לקומה השלישית, ובכך אתה כחברה מרוויח הרבה אנשים חיים"…